|
סכנת ''בשרירות לבי אלך''
מובא בספר ''אור יחזקאל'' לרבנו יחזקאל לוינשטיין זצ''ל: וביותר נראה, דעקר הסכנה היא מזה גופא, שאינו ירא ודואג מהדין. וכן נאמר לאחר שמיעת כל הקללות: ''והיה בשמעו את דברי האלה הזאת, והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו' למען ספות הרוה את הצמאה וגו' כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וכו' '' (דברים כט, יח-יט). מגלה לנו התורה, דאפשר שלאחר שמיעת התוכחה, עדין יתכן שהאדם אינו ירא, ואומר: שלום יהיה לי. ועוד יש להוסיף, כי להפוך שמיעת האלות יוצרת התנגדות באדם, ונותנת מקום למחשבת ''שלום יהיה לי'', כי הרי אוהב הוא את עצמו, ואינו רוצה שיפגעו בו הקללות, ולכן מבקש הוא דרכים להשקיט את עצמו, ועל כן אומר הוא בלבו: שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך, ולא יארע לי מאומה.
וכן עלינו לירא בפתחו של ראש השנה, שלא נהיה, רחמנא לצלן, מבעלי אותה מחשבה. ובאמת מצבנו הוא, שאומרים אנו: ''שלום יהיה לי'', שבעת שאינו ירא, הרי ממילא בפעל אומר וחושב: שלום יהיה לי. והרי ראינו דרכו והנהגתו של הירא, שחושש ומפחד אף מחששות רחוקות מאד. וכשאיננו חוששים, וחיים אנו מתוך הרגשת הקלה, בעל כרחנו שמחשבה זו מדריכתנו.
ומעתה נראה, שמלבד פחד הדין, חיב הוא להתירא עוד ממחשבת ''שלום יהיה לי'', שחמור הוא מאד ענשה, וכנאמר: ''לא יאבה ה' סלוח לו'' וכו'. ונראה שענש זה של מניעת הסליחה מאת ה', היא אף לאחר תשובה, שללא תשובה, הרי ודאי שאין מחילה וסליחה. נמצינו למדין, שאף לאחר התשובה, עדין יתכן מחשבת ''שלום יהיה לי''.
וכן מצינו ברבנו יונה, שמבאר עשרים עקרים בתשובה, וראשית התשובה היא חרטה, עזיבת החטא וודוי, ואחר כך עדין מתחילה פרשה מלאה של תשובה, יגון וצער, דאגה ותפלה ועוד. ומעתה פשוט הוא, שאף לאחר ששב בתשובה שלמה, מכל מקום, יתכן שתהיה בו מחשבת ''שלום יהיה לי'', ועליו לדאג ולירא שמא תשובתו אינה כראוי, או שמא לא התקבלה תשובתו. וכל שאינו ירא וחרד מזה, הרי הוא כאלו אומר: שלום יהיה לי, שהרי אינו מכיר עמק החטא, כי הרי התשובה היא רק חסד ה' יתברך, שהוא מבאר בחז''ל, ששאלו לתורה ולחכמה: מה יעשה הרשע? ולא מצאו עצה לחטא, ורק ה' יתברך, מגדל חסדיו, מצא עצה זו של חזרה בתשובה. ובשעה שאיננו חושש ובטוח הוא בתשובתו, הרי אינו מבין מהות החטא וגדל החסד שבתשובה.
והנה הזכרנו כמה פעמים בימים אלו, שאחת מהנהגות עבודת האלול, היא לעשות ולחטף מצוות ומעשים טובים ככל שביכלתו, ולא לזלזל אף בדברים הנראים קלים. ונתבאר דבר זה, כי אין כלל דברים קלים. וכתב הרבנו יונה, שאל לו להביט לחומרת המעשה, אלא לגדלת מי שהזהיר עליה. ועוד נתבאר, כי לא ידעינן כלל מה הוא הקל ואיזה הוא החמור, כי הזכיות והעוונות אינם נמדדים אלא באיכותם. ולהאמור, יש עוד לתן טעם, כי הירא והחרד אינו מזלזל במאומה, ומנסה להציל עצמו במה שיוכל, וכמאמר העולם: שטובע מנסה להנצל אף על ידי ההתלות בקש. ולכן אין לנו לבקש רק את הדברים הגדולים, אלא לחטף כל שביכלתנו, ואף בדברים הקלים.
והתעוררתי היום לזה, לחמר העבודה, אף בדברים הקלים, שנאמר גבי ודוי מעשר (דברים כו, יג טו): ''ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי וכו', לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי וכו', שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה וכו' ''. ובספרי הובא ברש''י: עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמרת (ויקרא כו, ג ד): ''אם בחקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם'', והוא כעין תשלום ושכר על קיום מצות בעור מעשר. והנה ברש''י איתא: ולא שכחתי מלברך על הפרשת מעשרות. ומבאר, דאם לא נתמלאו כל הפרטים, לא תתקים הבטחת ה' יתברך, והרי שכחת ברכה ודאי אינה מן החמורות, ונראה בעצמנו כמה מזלזלים אנו בברכות, ומכל מקום, בעבור חטא זה גרידא, כבר אינו זכאי לשכר.
ועל כל פנים, חיב להכין את עצמו לקראת ראש השנה באי אמירת ''שלום יהיה לי'', והסבה למחשבה זו, היא הזלזול ואי החשבת הדברים. וכאשר יכין עצמו, ויבין גדל ענש החטא ורב השכר, שוב לא תעלה על לבו מחשבה זו.
וראה ברבנו יונה בבארו עקר היגון בתשובה, כי גם הפסד דינר רע בעיני האדם, אך אם אבד עשרו בענין רע, ויצא נקי מנכסיו נפשו עליו תאבל ותכבד אנחתו ונפשו מרה לו. ''אין בין גיהנם לגן עדן אלא כחוט השערה'', וחוט השערה הוא מחשבה זו של פחד וחרדה, או של אמירת ''שלום יהיה לי''. והדרך לבטול מחשבה זו, היא גם כן הזהירות והעבודה בכל דרכיו, ואף בדברים הנראים כקלים, כי האדם העובד והיגע תמידית בבקוש דרכים ועצות, רחוק הוא מאד ממחשבת ''שלום יהיה לי'', וזה הוא חוט השערה אשר נתבאר, שהוא המבדיל בין גיהנם לגן עדן.
|